חייהן הסודיים של הפרות

פרות מנהלות מערכות יחסים מורכבות אחת עם רעותה. כמו בעלי חיים רבים אחרים, גם התקשורת שלהן מתנהלת ברובה באמצעים שאינם ווקאליים. הפרט המרשים הוא שלמרות זאת, פרות משתמשות במנעד ווקאלי רחב לתיאור סיטואציות שונות – דוגמת תקשורת עם העגל בתדרים נמוכים, וקריאות מצוקה בתדרים גבוהים ביותר. קריאות אלו הינן מותאמות גיל, ומותאמות למצב הספציפי המתואר – תקשורת אימהית, תקשורת לצרכי הנקה וקריאה לעזרה. פרות אפילו משתמשות בגעיות ייחודיות כאמצעי תקשורת עם ילדיהן, בדומה לאופן בו בני אדם משתמשים בשמות!

הפרה האם נקשרת אל העגל היילוד מיד עם רגע היוולדו. כאשר הם מופרדים בכוח רגעים ספורים לאחר מכן, הפרה האם חווה סטרס עצום. במהלך הימים שלאחר הלידה, הפרה תגעה בקול, בניסיון נואש לאתר את העגל הנמצא הרחק מטווח השמיעה שלה. הפרות מתאבלות על אובדנן בשלל דרכים, ואף מסוגלות להזיל דמעות של עצב וכאב.

נוסף על הקשר הבסיסי והמובן מאליו בין אם לבנה, הפרות מנהלות גם מערכות יחסים בין אישיות המושתתות על חברות. בניגוד למערכות יחסים מבוססות קשר דם, מערכות היחסים החבריות דורשות הקרבה שאינה מובנת מאליה, ותרומה מעצמך למען טובת האחר. פרות מתחברות לחברות שונות בעדר, וחשות מצוקה רבה כאשר הן מופרדות מהן. הפרות מצטיינות בזיכרונן לטווח הרחוק בנוגע לפרטים שונים, לרבות מושגים חברתיים, ויכולות לזהות עד כמאה חברות בעדר הביתי שלהן.

למרבה ההומור, "זיכרון הפיל" שלהן מאפשר להן גם לנטור טינה לפרות אשר נהגו בהן בגסות לפני שנים רבות. הפרות בוחרות את מנהיגותיהן באמצעים מתקדמים, על סמך יכולות ההובלה שלהן, רמת האינטליגנציה שלהן, סקרנותן, ניסיונן, ביטחונן העצמי וכישוריהן החברתיים. כתוצאה מכך, הפרה הגדולה, גסת הרוח והאנוכית ביותר בעדר לא תזכה לעדת חברות תומכות. פרות אשר מגודלות באופן תעשייתי סובלות מעקה ממושכת, משום הפגיעה במבנה החברתי והמאבק התמידי לשליטה.

בניסויים התנהגותיים שונים שנערכו על פרות, התברר כי הן נהנות מאוד מאתגר אינטלקטואלי. בדומה לחיות אחרות, פרות אוהבות לפתור בעיות וחשות מתוגמלות מכך. הן בעלות הבנה נרחבת של קשרי סיבה ותוצאה, ומסוגלות לפתור בעיות בצורה מופלאה. כאשר הפרות מובלות אל הטבח, הן מריחות את הדם, שומעות את הסבל ורואות את אשר מתרחש לחברותיהן. הפרות ירחיקו לכת עד למרחקים אדירים על מנת להתחמק ממלאך המוות. מסעותיהן המטורפים כוללים קפיצה לנהרות, דהירה בשלג והימלטות ליערות. כאשר הן יוצאות לחופשי, הן אינן מתפתות לגעת בחציר שהונח להן כפיתיון, ואינן מביטות לאחור.

ניתן לטעון כי זה מסוכן להסתמך על הדמיון בין הקשרים האנושיים ורגשות האהבה המשפחתיים הבסיסיים, כמכנה משותף בין בעלי החיים השונים ובני האדם. כאשר אנו מצביעים על נקודות דמיון אלו, אנשים עלולים להתגונן ולהתייחס אך ורק לשוני הגלוי לעין. אנחנו שונים מחיות אחרות במובנים רבים, והדמיון הרגשי אינו צריך להיות הסיבה שבגינה אנו חסים עליהן. למרות זאת, זה מעניין לדעת שהחמלה והאינטליגנציה אינן המצאה אנושית. במאמר הבא אפרט על עולמן השכלי המופלא של חיות נוספות שסובלות מקיפוח איום – התרנגולות.

אירה מקיינקו