עדיפה אמת כואבת או שקר מלטף

לפני שלוש עשרה שנה ראיתי שחיטה של פרה. מעולם לא הרגשתי בנוח עם אכילת בעלי חיים, אבל זה הרגע בו הבנתי שלעולם לא אבחר שוב לגדוע חיים של חפים מפשע בצורה אכזרית כל כך. בתמימותי האמנתי שכל מי שרק יראה את מה שאני ראיתי, יגיע מיד לאותה מסקנה מתבקשת. התחלתי במלאכת ההפצה, למרות שאז, האינטרנט לא היה מסוגל למה שהוא מסוגל היום.

הפצתי, אבל אנשים לא נכנסו, ומי שבחר להכנס לא התרגש. נשבר לי הלב אל מול אטימותה של האנושות, אבל הצלחתי להתגבר על זה. עם המעבר לטבעונות, הבנתי שלא הבנתי כלום עד עכשיו. המעבר לטבעונות הציב לי משקפיים מיוחדים על הפנים, כאלה שכל מה שמשתקף דרכם עובר סינון ומייצר מציאות שלא נגלית לעין רגילה. המציאות אותה הכרתי התמוטטה לנגד עיניי ונוצרה מציאות חדשה וטראומטית. מציאות שבה מאחורי כל מעיל, כל בושם, כל צלחת וכל אדם – מתגלה סבל שלא יתואר. מציאות שבה קשה לי לשמוח באמת, כשאני יודעת שיש כל כך הרבה כאב בעולם. פעמים רבות מועלות טענות נגד טבעונים, על כך שהם דכאוניים או אנטי חברתיים. לכו תסבירו להם על המשקפיים החדשים שלנו…

בהתחלה כעסתי עליהם, על אלה שלא מקשיבים. אך בהמשך הבנתי שקשה מאוד לבחור להסיר את המשקפיים הורודים והמטושטשים, ולהניח על עינינו משקפיים שמגלים מציאות שחורה. אנשים נוקטים בכל כך הרבה אמצעים רק כדי להיות מאושרים מבלי לחשוב יותר מדי, רק כדי לראות עולם שמח וטוב כל הזמן. איזו סיבה יש להם לבחור לראות מציאות כה עגומה ומדכאת אם אף אחד לא מפריע להם לראות מציאות יפה?

לפעמים, אני מודה, מתחשק גם לי פשוט לשכוח את כל מה שאני יודעת. לדמיין בראשי עולם בו הפרה נותנת מרצונה חלב כל הזמן, ולא מוכנסת להיריון שנה אחרי שנה כשגוריה מופרדים ממנה בגעיות שבר. עולם בו שלוש תרנגולות מסתובבות בשטח ירוק וגדול, ומטילות איזו ביצה אחת בשבוע. עולם בו אני יכולה לבלות איפה שמתחשק לי ועם מי שמתחשק לי, מבלי להיות טרודה מן המחשבה שעל הבילוי הזה, מישהו עלול לשלם בחייו. אבל המשקפיים האלה, אותם משקפיים שמתחשק לי לפעמים פשוט להסיר, הם אותם המשקפיים שמאפשרים לי להיות שלמה עם עצמי. הרי מה שווה מציאות יפה כשבתוך ותוכנו אנו יודעים שהיא שקרית? לצד הצער, היום אני שלמה עם היותי אדם הפועל לפי צו מצפונו ולא לפי הרגל שהשרישה לו החברה. אני שלמה עם היותי פעילה למען הנדכאים ביותר. אני שלמה כי אני רואה עוולות על מנת להלחם נגדן, ולא משלימה איתן כי נוח לי לא להישיר מולן מבט. ואני יודעת שמי שלא מסוגל להישיר מולן מבט, אמור להגיע למסקנה מתבקשת אחת. אני שלמה עם העובדה שאני לוקחת חלק במאבק מהחשובים בהיסטוריה, לפעמים תוך תשלום של מחיר אישי ונפשי. אני שלמה עם זה שבדרך הלב עשוי לכאוב, אבל זה רק סימן שיש לי אחד כזה. ואני כל כך ברת מזל על כך.