מבט אחד (שקופה)

הנה את שוב מביטה בי, אבל התקווה בעינייך מתחילה לדעוך.

עם כל יום שעובר את מבינה שאני לא רואה אותך. אני לא רואה את מי שאת באמת.

הנה את שוב מביטה בי, ושוברת את ליבי עם מבט אחד בלבד. אך מדוע?

מדוע כואב לי להתסכל לך בעיניים? הרי אני אוהבת אותך ואת אוהבת אותי, אז מה לא בסדר?

למה כואב לי בכל פעם שעיניך פוגשות את עיניי?

והימים עוברים והמבט נעלם,

את כבר לא מסתכלת לי בעיניים,

כבר לא שמחה לראותי,

את כבר לא אוהבת אותי

ואני עדיין לא רואה אותך,

לא מבינה מה קרה,

לא עושה את ההקשר.

השנים עוברות והניצוץ שהיה בעינייך ביום שהגעת אלינו נעלם כאילו לא היה.

ואף אחד לא רואה את מי שאת באמת, אפילו לא אני.

עד שיום אחד זה קרה,

סוף סוף הבנתי מדוע את כה אומללה.

זו הפעם הראשונה שאני מסתכלת לך בעיניים ובאמת רואה.

רואה את מי שאת באמת. את לא סתם פרה, את אריאל.

יש לך אופי ואישיות, יש לך לב ענק מלא רגשות.

את מסוגלת לאהוב ולכאוב,

לשמוח ולהיות עצובה,

לפחד ולהרגיש בטוחה,

לכאוב ולהרגיש הנאה.

את בדיוק כמוני, את לא שונה.

אז למה עד עכשיו לא ראיתי אותך?

מדוע לא הבנתי שאת סובלת כל כך?

איך זה שהיית כה אהובה בעיניי ובו זמנית שקופה?

תסלחי לי אראיל, סליחה.

סליחה שלא הבנתי,

סליחה שלא ראיתי,

סליחה שלא קישרתי.

גדלתי בבית שחינך אותי לאכול את בני מינך, את מבינה?

גדלתי בחברה שאותך ואת אחיותייך לא רואה,

אותי תמיד לימדו ללטף כלב אבל לאכול את הפרה,

שמעתי בפרסומות, בבית הספר ובכל פינה שחלב פרה הוא בריא נורא,

חשבתי שאני עושה לך טובה, שלא ייכאבו לך העטינים, את חלבך אני קונה.

לא ידעתי שהוא בכלל לא מיועד עבורי אלא עבור תינוקך שלעולם רק בא.

לא ידעתי שאת לעולם לא תיהיי אמא, למרות שאת יולדת כל שנה.

לא ידעתי שלקחת חלב מפרה זה מעשה אכזרי ונורא.

עכשיו כבר מאוחר מדיי ואין מחילה.

ובכל זאת אנסה להתנצל מעומק הנשמה.

סליחה שהאמנתי לשקרים,

סליחה שלא הבנתי כבר בהתחלה כמה שאת נהדרת ומקסימה.

סליחה על כל השנים שאהבת אותי ואני בגדתי בך בתמורה.

לעולם לא אשכח אותך אריאל הפרה.

תודה שפקחת את עיניי, תודה!

לירון בל דוברב

Leeron Bell Dobrev