נולדתי בברית המועצות והגעתי לארץ בגיל 3. מהילדות שנאתי לאכול את האוכל ה"משפחתי" והייתי מסכימה לאכול רק את הירקות והפירות בזמן שבשר, חלב וביצים-האכילו אותי בכוח. אני זוכרת איך הייתי נגעלת מאוד מהטעם ומהריח אבל הייתי אוכלת, כי אני חייבת. בני אדם הם חיות חברתיות, שמרגישות מחויבות לעקוב אחרי המוסכמות במשפחתן על מנת להרגיש בטוחים ולשרוד.

רובנו, מגיל מאוד קטן שנאנו את הטעם והריח, אבל התרגלנו.שמעתי את אותם הסיפורים מטבעונים צעירים. על איך הם נזכרו שבילדות הם אהבו חיות ושנאו בשר, אבל היו "חייבים". הינה דוגמה לסיפור אחד של ילדה אחת קטנה.

גיל 5. סבתא לוקחת אותי לשוק בפיתוי של צעצועים יפים. אנחנו עוברות ליד דוכן שיש שם חתיכות בשר גדולות עם עצומות ענקיות, אני מזדעזעת ומתחילה לרעוד, צועקת לסבתא בואי נלך מפה. היא כועסת ומושכת אותי חזרה לדוכן, מכריחה אותי לעמוד "אני קונה אוכל, תחכי בשקט"  אני מתחילה לבכות ולא מבינה מה הולך.

גיל 6. אנחנו במינימרקט וסבתא בוחרת את הנקניק "האהוב" עלי, תוך כדי שאני יוצאת החוצה ללטף חתול. אהבתי חיות. כל חתול שראיתי זכה לליטוף, כל חיה כואבת שמצאתי נלקחה אלי הביתה לטיפול תוך ריבים וצעקות. אני חושבת לעצמי ממה עשו את הנקניק שבחרתי. הרי סבא סיפר לי שאת הקוראסון מכינים מבצק ואת הבצק מהחיטה. חזרנו הביתה והכינו לי אוכל, צלחת של פירה ונקניק, תוך כדי האכילה שאלתי את אמא "מכינים את הפירה מתפוחי אדמה נכון?" "נכון." אני מסתכלת עליה ומפסיקה לאכול לכמה רגעים. "וממה מכינים את הנקניק?".
היה שקט, נראה היה שאמא קצת דואגת להגיד מה היא חושבת, "תמשיכי לאכול, זה טעים." אני מזיזה את ראשי מצד לצד. "תאכלי תאכלי, שתהיי חזקה."

גיל 8. כיתה ב'. ילד בכיתה שלי אומר שהוא נהיה צמחוני, כששאלתי למה, "אני לא רוצה לאכול בשר." סיפרתי לאמא והיא אמרה שהוא יגדל להיות חלש וקטן, האמנתי לה. אחרי הכל היא אמא שלי, היא הרי יודעת טוב יותר?
עוברת ברחוב ורואה סטיקר על עמוד החשמל שאומר "בשר זה רצח" ומישהו הוסיף לפני הרצח 'טעים'.

גדלתי להיות ילדה מאוד מלאה על גבול ההשמנה עם המון בעיות בריאות, ביניהן אסטמה ומיגרנות. ההורים שלי היו גם כן מאוד חולים, וחמש תרופות ביום היו הנורמה שלהם. ומאז שהייתי בת 8, עם הילד ההוא שהפסיק לאכול בשר, קיננה בי המחשבה- האם בני אדם תמיד היו ככה? איך אנשים בתקופת האדם הקדמון שרדו ללא תרופות או אוכל מבושל? האם באמת אנחנו אמורים לחיות על תרופות?
לא הייתי אוכלת הרבה כי כל מה שהיה בבית היה בשרי והייתי מסכימה לאכול רק שניצלים או נקניק, בתוספת של פירה או משהו בצקי. סבלתי מהצקות רבות ביסודי ובחטיבה, עד גיל 14. לא אמרו לי מעולם ממה עשוי הבשר, או איך מגיע הביצה לצלחת, פשוט ידעתי, כמו כל ילד ממוצע אחר שבשר עשוי מפרה וביצה מגיעה מתרנגולת והחלב- הפרה נותנת. כי היא חייבת או שתהיה חולה. וכל מה שהסביבה שידרה לי- זה בסדר.

גיל 14- תקופת הישראבלוג, פתאום ראיתי פוסט באחד הבלוגים המעודכנים "הזעקה השקטה שפתחה את עיניי" והסתקרנתי. התחלתי לקרוא את הסיפור של הכותבת בו היא מגוללת את אהבתה לבעלי חיים תוך כדי אהבתה לבשר עד שראתה את ההרצאה של הבחור בסרטון- והתחלתי לראות את הסרטון. בסרטון האדם התחיל לספר על הנורמות המקובלות בחברה לגבי האכילה של מזון בשרי וצמחי ואיך בעצם רוב היצורים החיים בעולם, משועבדים לנו. איך נהיה לנו מין דעה בראש שאנחנו שווים יותר. איכשהו האגו שלנו מתעלה על כל המוסר והאהבה שלנו לעולם ולסובב אותנו, איך שכחנו שבתור ילדים- כל מה שרצינו היה לאהוב. לאהוב את הילד החדש שמשחק איתנו, את החתול ההוא ברחוב שאנחנו רוצים ללטף או את הכלב החמוד ההוא. אי שם, בגילאים 1-2 . בגיל 3 כבר התחלנו לקבל דעות אחרות מהסביבה בין אם זה פחד מהילדים שנראים או מתנהגים או מתוייגים כשונים מאיתנו, הרוסי, התימני, האתיופי, בין אם זה לזרוק אבן על החתול כי הוא עלול לנשוך או לבעוט בכלב כי הוא מפחיד או מכוער.

הבנתי שהכל מגיע מהסביבה. אומנם לא הבנתי את זה ישר- אך זה חלחל טוב מאוד עם הזמן. ראיתי איך כל האמונות שלי מגיעות מהסביבה, הרי אנחנו רק בצורה הזו לומדים על הסביבה ואיך לחיות בה. איך כל סדרות הטלויזיה משעבדות בתמונות מצוירות ומבוימות בעלי חיים או אנשים ביניהם ילדים ונשים ואומרות לנו, באופן תת מודע- זה בסדר. תת המודע אינו מבדיל בין האמת לשקר, הוא מאמין למה שהוא רואה. התחלתי לחקור יותר ויותר ולהבין שהעולם שמוכרים לי הוא לא כמו שהוא. שתעשיית התרופות שקנתה את ההורים שלי, את הרופאים שלי מנסה לקנות גם אותי ורציתי לדעת את האמת. חפרתי וחפרתי בכל מאגר מידע שראיתי ורציתי לגלות את האמת לגבי מה שהעולם סביבי מכר לי, והבנתי את כל השקר מסביבי. סירבתי להיכנע אל צורת החשיבה הפשוטה שמעדיפה להקשיב לחברה ולנסות להרגיש שייכת- כי מצאתי לעצמי את השייכות המתאימה שבה טוב לשני הצדדים, גם לי וגם לסובבים אותי, שאני לא מבטלת את עצמי ואת דעותי ואת הרגשתי אלא מראה אותה ומקבלת אותה ובו זמנית מקבלים גם אותי. החיים שלנו נועדו לצמיחה וגילוי מחדש של העולם ושל עצמנו, מה מתאים לנו ומה מרגיש טוב ונכון ומה לא. מאז גיל 14 אני טבעונית אבל מעולם לא צעקתי לעולם "אני טבעונית!!!!" אלא חייתי בשלווה, באמירה בטוחה של "אני לא אוכלת מוצרי בשר חלב וביצים כי זה שייך למישהו אחר" וזה הספיק לי. זה התאים לי אז. הבראתי מהאסטמה ורוב המיגרנות (עדיין יש עבודה ונקיון של הגוף) אבל אני מסוגלת לקום בבוקר ולדעת שאני מצילה חיים של מישהו רק בבחירה פשוטה.
בשבילי ובשבילם.

הסרטון אגב, היה של גרי יורופסקי- רק 20 דקות ממנו.

נכתב ע"י לרה קיי

 

כמה כלים פשוטים לזיהוי מוצר טבעוני בסופר

טבעונים חדשים רבים מתקשים באיתור מוצרי המזון הטבעוניים בעת הביקור [...]

  • ירקות חובה במטבח הטבעוני

מוצרי חובה במטבח הטבעוני

אנשים רבים שעוברים לטבעונות אינם יודעים מה הם מוצרי החובה [...]

מה ההבדלים בין צמחונות וטבעונות?

את המאמר הזה הכנו עבור אלו מכם אשר מכירים צמחונות [...]